האם נחגוג את חג החירות במקלט? ואם כן, על איזו חירות ועל איזה מקלט אנחנו מדברים? למחרת ליל הסדר, אני עוברת לדירה עם ממ"ד (המוביל ואדים: זה חג? מכיר רק נובי גוד. משאית חמישי שבע בבוקר). בשבוע שעבר החלטתי שאי אפשר יותר לרוץ כמו עכבר שיכור למקלט הציבורי, או להסתובב עם שמיכה ברחובות תל אביב, בין חברים נדיבים למשפחה חמה. מצאתי מתווכת סימפטית, קבעתי לראות שתי דירות בשכונה (שלוש, אבל אחת נתפסה בשעתיים שחלפו עד לפגישה, השוק חם לדירות ארבעה חדרים עם ממ"ד), ולקחתי את הראשונה. יש שיאמרו – אפיזודה...

יום אחד הבן שלי חזר מהגן המאוד-תל אביבי שלו, הביט בי באכזבה, ודרש – "איפה האבא השני שלי??". כך גם אני, חוזרת בימים אלו מהעבודה הביתה, נופלת על הספה, ושואלת – איפה הצמיחה הפוסט-טראומטית שלי? כי צמיחה פוסט-טראומטית (PTG), כך למדתי, היא שינוי לטובה בעקבות משבר. היא כוללת מרכיבים כמו חיזוק החוסן אישי, העצמת הקשר לאנשים ולקהילה, הערכה מחודשת לכל הטוב שבהווה, חיבור למשמעות בחיים והתפתחות אישית למסלולים חדשים. אי אפשר לומר שזה לא קיים – רכשתי המון חברים חדשים (גם אם אני לא סגורה על השמות של כולם),...

עד החטוף האחרון. מה זה אומר, עד החטוף האחרון? זה אומר – כולם כולל כולם חשובים. זה אומר, לכולם מגיע. מגיע כבוד, מגיעה הכרה, מגיע לחזור. זה אומר אחריות. זה אומר סולידריות. זה אומר חמלה ואהבה. זה אומר כל מה שהממשלה הזו שכחה, ואתם כאן להזכיר לה, כל שבת, וגם היום. ערב טוב, תודה על ההזמנה. זו הפעם ה 24 שאני בעיר הזאת, קרית גת, ואני יודעת את זה, כי לפני שנתיים וחודשיים, נקשר קשר של אחריות וסולידריות וגם אהבה בין שלוותה לקהילת ניר עוז. פגשנו אתכם ב 9 באוקטובר במלון ים סוף, וכשהגעתם לכאן אחרי שלושה...