מילים קיומיות, חלומות, מעשים

מה כותבים בתקופה כזאת. מה ערכן של מילים. איך לתפוס את מה שקורה, ויותר מכך את מה שאיננו רואים ויודעים, במערכת מושגים מוכרת. ואיך בעזרת ערכים. ואיך בעזרת אמונה.

עכשיו רע. ויהיה טוב. כן, יהיה טוב. אך בכוחו של מה. אולי מעצמו. מכוחו של הטוב. אם נאמין. אך אם נעשה. כי אם לא נעשה לא ישתנה. והמדרון איננו עוצר.

האם לוותר. האם להניח למה שמשחית להשחית עוד יותר. הדעת נטרפת, יוצאת מכלל הרגליה. הלב הולם וזועק. של כולנו. אך לא, לא של כולם. לעולם נהיה מעטים. כוח הצדק, כוח התום. כוח הרוך שבנפש. מולם, בעורמה ובקול, אימתו של הפחד, פחד גדול. האם לוותר. האם לקוות שהרוע ההוא יכלה את עצמו. למדנו שלא. אור ותקווה וסיבולת מילים יפות ומחבקות. וגם זעקה וייאוש וזעם נחוצים כאן מאוד. ושמירה. שמירה על עצמנו. שמירה גם על מי שממול. האומנם. האומנם זה תפקידנו. איך מסתדרות סליחה וחמלה עם חרון וחימה תהומית. לצאת אלי קרב להגן על הבית ועל שלמותנו ולשמור על הבית עומד ואיתן ונפשנו בריאה. מוכנות קיומית ללכת עד הסוף ומוכנות להירתע ולחכות. מי. מי מאיתנו מחזיק את כל היוצרות. אמת מתפצלת לכמה רוחות. אמיתות מתנגחות. ספק ובירור ונחישות ללא חת. ממשיכים, ללא מורא, אפילו עד הסוף, הסוף הנורא. חלילה. והטוב שיבוא אחריו.

על מה אני מוכן להיהרג. על מה אייסר את נפשי. על מה לא אבליג. על מה אוותר למען. למען. למען מה. האם אני יודע. למי אני מפנה את זעקתי. ומה אני עונה לי.

אם כן, מה כותבים בתקופה כזאת. האם מישהו שומע.

שבתאי