top of page

עשן סמיך מאוד

אישה יושבת בחדר, סביבה יושבים 30 א.נשים נוספים, הם מקשיבים יחד להרצאה. לפתע האישה מבחינה בעשן סמיך הנכנס לתוך החדר ומאיים למלא את החלל כולו. היא מסתכלת סביבה, יתר האנשים ממשיכים להקשיב בקשב רב להרצאה, כאילו לא הבחינו בעשן. היא מרגישה אי נוחות, אך ממשיכה לשבת במקומה. בעוד דקות ספורות העשן ימלא את החדר כולו, וכולם יחנקו בו. 


תיאור זה לקוח ממחקרי bystanders ("העומדים מן הצד") בפסיכולוגיה חברתית. אותה אישה לא יודעת שהיא נמצאת בסיטואציה מחקרית, ושכל יתר 30 הא.נשים, שנראים בדיוק כמוה, הם למעשה שחקנים שהונחו להמשיך להתנהג כרגיל, ולהתעלם מן העשן. 

לוּ האישה היתה יושבת בחדר לבדה – היא היתה קמה ממקומה לנוכח העשן, מחפשת מהיכן הוא מגיע, או יוצאת מהחדר במרוצה, ומצילה את חייה. 


מחקרי העומדים מן הצד הם שמסבירים את מצבה של מדינת ישראל, 2025. 

אנחנו נמצאים במצב המסוכן ביותר אי-פעם, נתונים בידי שלטון אכזר, חסר מעצורים, שמפקיר-מקריב למוות את האחים והאחות שלנו, את החיילים שלנו, את כולנו; שלטון שנחוש לבצע הפיכה משטרית על מלא, ולגרור את מדינת ישראל לתהום אינסופית של בידוד בינלאומי והתרסקות – ערכית, מוסרית, כלכלית.

כל אחד ואחת מאיתנו שמבחינים בסכנה האיומה – מסתכלים סביבנו ורואים – עונה חדשה של מאסטר שף, אנשים שממשיכים לבלות, לנסוע לחו"ל (כי חייבים להמשיך לחיות... לא?), ובינתיים העשן ממשיך וממלא את חלל החדר. הסכנה הופכת איום קיומי. אבל כולם מתנהגים כרגיל. אז גם אנחנו. 


אז זהו שיש לתסריט הזה גם נתיב אחר, אופטימי יותר. 

מחקרי ״העומדים מן הצד״ מראים שדי באדם אחד בחדר שיעשה את הדבר הנכון, שיפעל, שיאמר בקול רם – "תראו, יש כאן הרבה עשן – זה מסוכן!" – די באדם אחד, כדי שהנורמה הקבוצתית של "לא לעשות כלום" תשתנה, ואנשים יפעלו בצורה נכונה כדי להציל את עצמם!

חברים.ות, יש עשן. סמיך. מאוד. 

לא היתה מעולם מדינה מערבית שממשלתה הקריבה אזרחים חטופים בשבי – כדי לממש הפיכה משטרית-דתית-משיחית, ולבצע רצח עם. זו לא טעות. זה קורה עכשיו. זה מסוכן מאוד, ואנחנו חייבים לפעול כדי להציל את עצמנו. כל אחד מאיתנו יכול להיות האדם האחד בחדר, שמזהה את הסכנה, שפועל – ומשנה את הנורמה סביבו (הנורמה של "יושבים לראות מאסטר שף" ו-"הכול סבבה" או מנגד: "אין מה לעשות - הכול ממילא אבוד"). 


אין לנו מדינה אחרת, אין לנו חיים אחרים ואין לנו ערכים אחרים. זה לגמרי עלינו!



 
 

פוסטים אחרונים

מחשבות על חג פסח משונה

האם נחגוג את חג החירות במקלט? ואם כן, על איזו חירות ועל איזה מקלט אנחנו מדברים? למחרת ליל הסדר, אני עוברת לדירה עם ממ"ד (המוביל ואדים: זה חג? מכיר רק נובי גוד. משאית חמישי שבע בבוקר). בשבוע שעבר החלטת

 
 
נאום - יהוד 25.1.25

ערב טוב יהוד מונוסון, סוף סוף אפשר להתחיל לומר – ערב טוב! שמי הילי כוכבי, אני פסיכולוגית חינוכית, תושבת העיר, אמא לארבעה ילדים שגדלים כאן.  לפני שנה ושלושה חודשים הבנתי שלילדים שלי לא תהיה מדינה לחיות

 
 
נאום הוד השרון

ערב טוב הוד השרון! כל הכבוד לכל אחד ואחת מכם!  שמי ד"ר הילי כוכבי, אני פסיכולוגית, וכבר 519 ימים ולילות אני פועלת ללא לאות למען עתיד ילדיי, ולמען הבריאות הנפשית של כולנו.  גלי, בתי הצעירה בת ה- 12.5,

 
 
bottom of page