נאום - יהוד 25.1.25
- ד"ר הילי כוכבי
- 30 במרץ
- זמן קריאה 2 דקות
ערב טוב יהוד מונוסון, סוף סוף אפשר להתחיל לומר – ערב טוב!
שמי הילי כוכבי, אני פסיכולוגית חינוכית, תושבת העיר, אמא לארבעה ילדים שגדלים כאן.
לפני שנה ושלושה חודשים הבנתי שלילדים שלי לא תהיה מדינה לחיות בה, אילו החטופים יישארו בגיהינום. מאז אני מקדישה את כל זמני למען הצלתם. בחודשיים האחרונים הקמתי מיזם שנקרא "בואו" – באים ומצילים – אותם ואותנו. מיזם שהתחיל משניים-שלושה אנשים, וכולל כיום 800 מרצים, רובם מתחומי הבריאות ובריאות הנפש. אנחנו מגיעים לכל מקום בהתנדבות – להעברת חוגי בית, מפגשים והרצאות, למען הצלת החטופים.
*
אני רוצה לפנות הערב לדור הצעיר – שכב"ג משואות, מכבים, כנען. איזה יופי, וכמה משמעותי שאתם כאן.
מעטים הרגעים שבהם אנחנו יודעים, בזמן אמת, שההיסטוריה נכתבת.
השבעה באוקטובר הוא תאריך שאף אחד מאיתנו לא ישכח לעולם.
המדינה האהובה שלנו עברה את האסון הגדול בתולדותיה, ומאז – 477 ימים ולילות – האסון נמשך, והוא לא יסתיים, כל עוד האחים והאחיות שלנו חטופים בגיהינום החמאס.
אבל גם היום, היום הזה ממש, הוא יום היסטורי. זכרו את התאריך – ה- 25 בינואר 25 – ההיסטוריה של מדינת ישראל נכתבת בימים אלה ממש, ואנחנו שותפים לכתיבתה.
נעמה, לירי, קרינה ודניאלה מצטרפות לרומי, דורון ואמילי. הן חזרו אלינו מהגיהינום, הן חופשיות ומשוחררות, ונמצאות בחיק משפחותיהן. איזו הקלה.
כולם מדברים על כך שהחטופים משתחררים בזכות טראמפ.
אני משוכנעת שטראמפ לא היה מצליח להחזיר אותם, ללא המעורבות האינטנסיבית שלנו, הציבור הישראלי, וספציפית שלכם: בני הנוער והצעירים.
האחים והאחיות שלנו מתחילים לצאת מהגיהינום – בזכותנו. בזכות כל אחד ואחת מאיתנו.
בזכות הסרט הצהוב ששמתָ על התיק.
בזכות הסיכה והדיסקית.
בזכות הסטורי ששיתפת באינסטוש.
בזכות הפעולה שהעברתָ בצופים.
בזכות ההכרות שלכם עם הסיפורים האישיים של ארבל, מתן, קית, אוהד, אגם, גלי, זיו, שירי, כפיר, אריאל, וכולם וכולן.
בזכות הבחירה שלכם ושלכן – להגיע לכאן הערב, לגלות מעורבות, להיות פעילים ופעילות במאבק לשחרור החטופים והחטופות.
המעורבות שלנו, האכפתיות, הערכים הטובים – הם שסוללים את הדרך לשחרור האחים והאחיות שלנו מגיהינום החמאס, בחזרה הביתה, לחיים ראויים.
*
ולסיום נחזור לתאריכים משמעותיים:
לפני 30 שנה (קצת פחות) הייתי בערך בגילכם (קצת יותר)
הלכתי עם חברותיי לעצרת ענקית, שהתקיימה בכיכר מלכי ישראל בתל אביב. היו שם מאות אלפי אנשים.
הסיבה שאינכם מכירים את "כיכר מלכי ישראל" בתל אביב היא שבסיומה של אותה עצרת ענקית – ראש הממשלה, יצחק רבין, נרצח בידי יגאל עמיר; הכיכר הידועה הפכה בן לילה מ"כיכר מלכי ישראל" ל"כיכר רבין".
הארבעה בנובמבר 95 הפך מ"עוד יום בלוח השנה" לתאריך מרכזי בהיסטוריה של מדינת ישראל.
בכל לבי אני מקווה ומייחלת לכך שבעתיד... תגיעו אתם לרחבת מוזיאון תל אביב לאמנות, ותאמרו לילדים שלכם:
אתם רואים את הכיכר הנהדרת הזו, עם הפסלים ועם יצירות האמנות?
פעם, בשנת 23/ 24... קראו למקום הזה "כיכר החטופים". היו אז למדינת ישראל 251 חטופים, ולקח זמן רב עד שכולם שוחררו. זה היה פרק עצוב ובלתי נתפס בתולדות מדינת ישראל. אבל בזכות המעורבות שלנו והערכים שלנו, הפרק הזה נגמר, וכולם-כולם חזרו הביתה. ורק כשכולם חזרו הביתה – חזרנו לחיינו הרגילים והשגרתיים.
אנחנו מאושרים היום עם חזרתן של נעמה, לירי, דניאלה וקרינה. מאושרים עם חזרתן של אמילי, רומי ודורון בשבוע שעבר.
תפקידנו כציבור ישראלי – ערכי וחפץ חיים – להיות ערניים ומעורבים, לוודא שכולם חוזרים, כל אחד ואחת מ 90 האנשים שנמצאים עדיין בגיהינום. עד האחרון שבהם.
ממשיכים בכל הכוח – עד שכולם חוזרים. רק אז נוכל לחזור לנשום לרווחה ולחיות חיים ראויים.